אודות גישת אד"מ בתנועה
מילות פתיחה מאת דרורה אלון מייסדת הגישה:
גישה זו פותחה לאור דרכן של מורותי הדגולות: ירדנה כהן, יהודית בינטר ולוטה כריסטלר. דרך זו של אד"מ בתנועה, התפתחה תוך כדי התנסות בתחומי תנועה מגוונים ושונים:
ספורט, שחייה, מחול וכוריאוגרפיה, הכשרת מורים לתנועה, הדרכה בהשתלמויות מורים לחינוך גופני, מחקר ושיקום חולי לב באמצעות תנועה, שיקום קשיים מוטוריים, אוטיזם ומגבלות אחרות והנחיית סדנאות למרפאים בעיסוק ולעובדים סוציאליים. כמו כן הדרכתי רובדי אוכלוסייה שונים, בכול הגילים (מילדים קטנים ועד זקנים).
המפגש עם גוונים שונים של תנועה: מחול עממי, אמנותי, חינוכי ותנועה טיפולית-בריאותית העלה בי תהיות רבות באשר לתכנים הערכיים (גופניים ונפשיים) הנרכשים באמצעות ההדרכות השונות לפעילויות גופניות.
להפתעתי, פעמים רבות במקום להגיע לבריאות טובה יותר אחרי אימון, נגרמו לאנשים נזקים גופניים חמורים. במקרים אחרים ילדים פיתחו תופעות של פחד מכדור דווקא אחרי שיעורי התעמלות בבית הספר, ולעתים אפילו התפתחה רתיעה מפעילות גופנית לאורך שנים, בגלל ההתנסות הלא מוצלחת בתנועה...
כך מצאתי את עצמי מטפלת בעכבות פסיכולוגיות, בנזקים גופניים וביצירת תשתית חדשה לאהבת תנועה!
בחיפושי אחר דרכים תנועתיות לפיתוח ההתעניינות של האדם ביכולתו האישית (בעצמו ובגופו): שיפור כושרו הגופני – מצד אחד, ושיפור הבנתו – מצד שני, צצו שאלות רבות, ובהן שלוש מרכזיות:
- איזו מודעות יש לאדם על עצמו ועל גופו ומה ידוע לו על הקשר בין מצבו הגופני למצבו הנפשי? האם הוא מודע ליציבת גופו, ומה הוא יודע על הרגליו האחרים הנובעים מתורשה ומושפעים מהסביבה ומאורח חייו?
- באיזו דרך-תנועתית בוחר האדם כדי לשפר את כושרו הגופני ולפתח את הבנתו בנושא, ולמה בחר בדרך זו ולא באחרת?
- האם ניתן למצוא איזון בין: פיתוח יכולת גופנית, שיפור התחושה ופיתוח יכולת ההבנה?
בעקבות ניסיון רב שנים הגעתי למסקנה כי באמצעות הדרכה מתאימה אפשר לעבוד באותו הזמן על פיתוח ההבנה והתחושה ועל שיפור היכולת הגופנית! כמו כן, ניתן להעניק ל"אדם המתנועע" הרמוניה בין ערכיו לערכי החיים בכלל ולהביא אותו להבנה כי תרבות התנועה קשורה לתרבות כולה דהיינו, כל מרכיבי חיינו!
דרך עצמאית בתנועה
אחת
מאבני הדרך של "אד"מ בתנועה" היא: התוויית דרכו של האדם לבניית דרך עצמאית בתנועה,
כלומר: להדריכו כיצד לעבוד על עצמו לבד, בהתאם ליכולתו ובהתאם למטרותיו – ללא תלות
מתמדת במנחה, במורה, או במטפל.
תוך כדי התנסות מתמדת בתנועה, האדם מקבל כלים איך להכיר את עצמו באמצעות גופו, הוא
מכיר בהרגליו ולומד כיצד לשנותם. הוא לומד על מהות התנועה ומרכיביה, לומד לחוש מהי
'איכות תנועה', וכך נמצא משפר את יכולתו הגופנית ויכולתו המנטלית באותו הזמן.
דרך זו, אם-כן, מקנה לאדם את הכלים כיצד לעבוד על עצמו בנעימות, בקצב שלו, בהתאמה
אישית, באופן מאוזן, למען איכות חייו.