עקרונות ותכנים
ההתפתחות המוטורית של הילד
עוד בהיות 'האדם–תינוק' בבטן אימו, כבר מתרחשת תנועה המלווה את שלבי התפתחותו.
כך מתלווה התנועה לאורך כל חייו עד היותו בוגר.
דרגות התפתחותו המוטורית של הילד משתנות בהתאם לגילו המתפתח:
בתחילה הילד שוכב (או נכון יותר לומר: משכיבים אותו...) על הגב, על הצד ועל הבטן. כשהילד נעשה קצת יותר 'עצמאי', הוא מתחיל לנסות להתהפך ולעבור לבד ובאופן 'עצמאי' בין מצבי היסוד הללו – מעבר משכיבת גב לשכיבת צד ולהיפך, מעבר משכיבה על צד אחד למשנהו, מעבר משכיבת גב לשכיבת בטן ולהיפך, ובהתאם לגילו המתפתח של הילד, ממשיכים להתפתח מעברים יותר ויותר 'מסובכים' בין עמדות המוצא: משכיבה לישיבה, מישיבה לעמידות ברכיים שונות, ואח"כ מעברים לעמידה 'גבוהה' – על שתיים!
חשוב לציין, שדרגות ההתפתחות המוטורית הזו, אינה אחידה אצל ילדים בני אותו גיל: לא בזמנים מדוייקים וגם לא בצורה מדוייקת!
בעוד רוב הילדים עוברים משכיבה לישיבה, לאחר שמיצו את יכולתם ב-'גלגולי השכיבה', חלק מהם עובר ישר משכיבה על הבטן אל הברכיים (ואפילו מוסיף נענועים קלים לפנים ולאחור...), אך ידועים גם מקרים, בהם הילד הקדים לעמוד לפני שהתיישב, ואז יש דאגה רבה: איך הוא יירד חזרה? האם ייפול? אולי יקבל מכה?...
כלומר, כבר בהתפתחות מוטורית מוקדמת זו, ניתן להבחין בהבדלים האינדיבידואליים – האישיים בין ילד למשנהו. ולא ניכנס כרגע לבעיה הידועה: האם השוני נובע מגורמים גנטיים, סביבתיים, רפואיים, או 'אישיותיים'...
תהליכי - תנועה
מעברים אלו, הנוצרים בין עמדות המוצא היסודיות ביותר, יוצרים את ראשית תהליכי-התנועה המוכרים כמו: זחילה, התקדמות ב"עמידת–שש" (עמידת ברכיים, ידיים), התקדמות ב"עמידת–ארבע" (עמידת כפות רגליים, כפות ידיים), התקדמות על שתיים, ובהמשך עד לתהליכי תנועה מורכבים יותר, כמו: ריצה, קפיצה וכ"ד.
גם בתהליכי התנועה המתפתחים בהתאם לגיל, יש גוונים שונים ומשונים. יש ילדים המוצאים 'פתרונות מוזרים' להתקדמות בשלבים הראשונים, כמו למשל: להתקדם על הישבן בעזרת רגל אחת מקופלת, או, במקרה אחר: להתקדם על ברך אחת, בעוד הרגל השנייה במעין מצב של ישיבה, ועוד ווריאציות שונות ומשונות.
לאורך כל הדרך, ההתפתחות המוטורית מלווה בהתפתחות הרגשית, השכלית והמחשבתית של הילד.
כשיש 'מזל', ההתפתחות תואמת בין המרכיבים השונים ויש איזון בין הגורמים הבונים את ההתפתחות המבורכת (המותנית מאליה בתנאים תורשתיים, סביבתיים,ונלמדים...).
איזון מבורך זה, העסיק ומעסיק את כל העוסקים בחינוך, בבריאות, בטיפול וכ"ד: מדוע האיזון הולך ומשתבש יותר ויותר במשך השנים? עד כמה הוא קשור לאורח חיינו העכשווי? והאם, ואיך, ניתן לשפרו?