עקרונות ותכנים

אד"מ בתנועה ושיקום חולי לב - "עניינים שבלב"

שיקום חולי לבבשנת 1964 הוזמן צוות הכשרת המורים לתרבות הגוף, שליד סמינר-הקיבוצים, להרצאת האורח: ד"ר "פאול אוויט דאדלי", בנושא: "מחלות לב והקשר שלהן לאורח החיים של האדם המודרני". אם עד אז היה מקובל לחשוב רק על "אסטמה" ו"אולקוס" כמחלות פסיכוסומאטיות, הוא הצביע על 4 גורמים עיקריים המחבלים בבריאותו של האדם המודרני - כולל מחלות לב:

  1. אי-סדר בחיי היום-יום
  2. מתח נפשי
  3. תזונה לא מאוזנת
  4. וחוסר פעילות גופנית

פרופ' ברונר (ביה"ח דונולו) ואוניברסיטת ת"א, החליטו לערוך מחקר מעשי בנידון. הם הזמינו את מורי הסמינר להשתלב ולהדריך את החולים לפעילות גופנית - שלא בדרך הישגית - ותוך הורדת המתח הנפשי!...

כך השתלבתי בהתנסות מעניינת זו. קיבלתי לטיפולי את 'קבוצת הרופאים החלוצה' מקופ"ח מכבי (ביניהם הרופא הראשי של מכבי- ד"ר קורן וסגנו- ד"ר נגל). בהשתתפות הרופאים כמטופלים מאידך, וכשותפים למחקר מגיסא, יצאנו יחד לדרך!... במשך הזמן, נפתחו עוד ועוד קבוצות, והעבודה כללה גם מטופלים פרופילקטיים – 'מועדי מחלה'.

תיאור הפעילות

שיקום חולי לבבתחילה ובסיום של כל שיעור נמדד לחץ הדם של המשתתפים. (עכ"פ בתחילת העבודה...) חלק גדול מהשיעור התנהל בשכיבה ובישיבה, כדי שהמטופל יוכל לקבל אמת מידה למצבו באמצעות המגע עם הקרקע. לקבל ביטחון, לגלות את הרגליו הגופניים, ובהמשך – לשנותם ולשפרם.
ההדרכה נעשתה בעיקר ע"י הסברה וכמעט ללא הדגמה, על מנת שהמטופל יפנים את ההסברים, לא יתוסכל מתנועת המורה... ילמד להקשיב לעצמו, ויפתח בד בבד: את הבנתו ואת יכולתו הגופנית.
ההתנסות בתנועה התפתחה - בדרך כלל – מתהליכים קלים ליותר קשים, וביניהם מנוחות לשם בדיקה ומנוחה לפי הצורך. לדוגמא:

  • לתת לכדור ליפול מהיד, להסתכל עליו, ללכת אחריו, לא לעצרו ולא לאוספו - עד שייעצר מעצמו. פיתוח היכולת לא להבהל ולא להתערב כשאין צורך...
  • הרמת הראש בעזרת ידיים (בשכיבת פרקדן) – באיזו דרך ניתן לחסוך מאמץ ? האם הנשימה יכולה לסייע ? מתי הזמן המתאים להוסיף להעלות ולנתק עוד חוליות מן הקרקע, אולי עד ישיבה?...
  • בעליה במדרגות – איך ומתי להעביר את משקל הגוף לפנים ומתי תחול ההתנתקות של הרגל האחורית? (לשיפור היכולת הגופנית – מוסיפים מספר העליות במדרגות, או מגביהים אותן).

מאמר שיקום חולי לבסיכום ומסקנות

על המטפל להקשיב לצרכי המטופלים, ולהתאים את דרכי העבודה למצבם הבריאותי והנפשי. לבחור את הניסיונות, את משך הזמן שלהם, ואת הכלים הנוספים (למען הגיוון, להמחשה, ולעיתים כדי להסב את תשומת הלב מן הפחדים...) לפי הצורך והמקרה הספציפים